חובת מתן הודעה על נזק למטען אווירי: לא מחית - הפסדת! 

עו"ד גיל נדל

שני דפים, לא צפופים במיוחד, הספיקו לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 16009/06, פסק דינו של כב' השופט מאיר יפרח) לדחות תביעה בסכום של למעלה מחצי מליון ש"ח שהגיש יצואן ישראלי כנגד משלח בינלאומי ישראלי בגין נזק למטען.

הרקע העובדתי אינו סבוך. יצואן ישראלי פנה למשלח בינלאומי לצורך הובלת עלוני הסברה מישראל לארה"ב. לטענת היצואן נגרם לעלונים נזק במסגרת ההובלה ועל כן הוא תבע את המשלח הבינלאומי לתשלום פיצוי בשל הנזק. המשלח הבינלאומי, שהנפיק שטר מטען אווירי, טען מנגד כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן היצואן לא מסר במועד הודעה על הנזק.

מה אומר החוק בענין זה? סעיף 26 לאמנת ורשה החלה על הובלת טובין באוויר מכח חוק התובלה האווירית, קובע כי במקרה של נזק פיזי למטען יש למסור הודעה למוביל מיד עם גילוי הנזק, ולא יאוחר מארבעה עשר ימים ממועד קבלת המטען. במקרה של איור, יש למסור את ההודעה תוך עשרים ואחד יום מהמועד בו הועמד המטען לרשות המקבל.

האמנה מוסיפה וקובעת כי ההודעה על הנזק צריכה להיעשות בכתב, על גבי מסמך ההובלה, או באופן נפרד.

אי עמידה בהוראות האמנה גוררת תוצאה חריפה ביותר: "לא הוגשה מחאה תוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תישמע כל תביעה כנגד המוביל, אלא אם היתה רמאות מצידו".

בדיוק כך קבע בית המשפט במקרה שלפנינו: "אכן, מכתב התביעה לא עולה כי נמסרה הודעה למבקשת(=המשלח). מתגובת המשיבה (=היצואן) לבקשה עולה כי המצב העובדתי לאשורו הוא שאף אם נמסרה הודעה - לא נמסרה היא במועד. במצב דברים זה...אין מנוס מן הקביעה שאין למשיבה כל עילת תביעה נגד המבקשת...על כן אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התובענה כלפי המבקשת על הסף".

נרחיב מעט בנוגע לנקודה אחת שנדונה בפסק הדין: האם קיימת חובה לתת הודעה בכתב, או שניתן בנסיבות מתאימות להסתפק בהודעה בעל פה. ככלל, האמנה עצמה קובעת כי צריך לתת הודעה בכתב (סעיף 26(3)). על כך התבסס בית המשפט במקרה שלפנינו, וכך נקבע בעבר בערכאה גבוהה יותר - בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 138/88 בענין ק.א.ל) - בפסק דין משנת 1989.

השאלה מתחדדת במקרה שבו לא ניתנה הודעה, אולם התובע מוכיח שהמוביל האווירי ידע על הנזק. האם במקרה כזה ניתן לוותר על הודעה?

פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2001 (ע"א 1765/01) התייחס בקצרה למקרה זה אולם לא הכריע בו. קיימת פסיקה מחו"ל, שהובאה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בענין ק.א.ל, שקבעה כי קיימים מקרים שבהם ניתן יהיה לוותר על ההודעה, אך קיימת גם פסיקה הפוכה.

במצב דברים זה, ברור כי יש להקפיד על מתן הודעה בכתב על מנת להימנע ממצב של דחיית התביעה על הסף, כמו שאירע במקרה שלפנינו.

מדוע מתן הודעה בכתב הינו ענין כל כך חשוב? מצאנו לנכון להביא פיסקה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בענין ק.א.ל, שדברינו בענין חשיבותם של היציבות והבטחון בסחר הבינלאומי
(http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=86&CategoryID=91&Page=1), משתלבים עמם יפה:

"אחד היסודות המרכזיים עליהם נשענים מוסדות המשפט, הינו היציבות. על הציבור, ובפרט זה שעיסוקו בתחום המסחר, לדעת אל נכון מהן הדרכים והאפשרויות הפתוחות לפניו מכח החוק, והנסיון להתנער מכל הוראת חוק, ותהא ברורה ומפורשת ככל שתהא, עלול להביא עימו אנדרלמוסיה שקשה להמעיט בתיאור נזקה. בדרך כלל קובע המחוקק דרך חיצונית פורמלית בתחום מסויים, כאשר הדבר נדרש על מנת למנוע מבוכה ואי ודאות, וכתוצאה מכך ריבוי התדיינויות. כך הוא לגבי הוראת הכתב שבסעיף 26 לאמנה, שמטרתו למנוע ויכוחי סרק מיותרים סביב השאילה אם נמסרה הודעה כלשהי ותוכנה, ולהדגיש את רצינותה של ההודעה הזו, המיועדת להעמדת המוביל האוירי על המשמר (בדומה לצורך במסמך בכתב לענין עיסקה במקרקעין, שמקורו בהדגש רצינות העיסקה). התנערות מדרישה מפורשת זו, תוך נפנוף בדגל הליברלי, יכולה להיות הרת סכנות ולשמש כבומרנג גם כלפי ציבור המשתמשים בהובלה האוירית, לא פחות מאשר כלפי המובילים. כאשר שני צדדים אלה מודעים לכך שיש ליתן הודעה בכתב כמצוות האמנה, אשר תכיל את המידע הנדרש, לא יהיה פתח למחלוקות ולויכוחי סרק. לעומת זאת אם ניתן לבטל במחי יד כל הוראה מעין זו, כי אז יעלמו היציבות והבהירות ויפנו מקומם למבוכה ולדיונים משפטיים יקרים".